אוגדן תוכן ישראלי זעיר (Alpha) זהירות, עבודות באתר » Tags

2/4 – Phoenix - היום הראשון בלי אמא
לילדים, משום מה, היה נדמה שבגלל שאמא נסעה אנחנו נשב בקראוון כל היום ונאכל ממתקים… שזה רעיון לא רע בכלל, הבעיה היא כשאמא תחזור היא תשאל, את אבא, מה עשיתם שלושה ימים….ואז מה נגיד ?

בקיצור, יצאנו לכיוון מוזיאון הכבאים של פניקס, שזה לא סתם מוזיאון אלא ממש "היכל התהילה לשירותי הכבאות…", ולטענתם הוא הגדול בעולם… הסתובבנו בין 90 הכבאיות שמוצגות שם, כשהישנה ביותר משנת 1725 ! תומר עוד לא החליט אם הוא רוצה להיות כבאי כשיהיה גדול (הוא מתלבט בין גנן, כבאי וטייס…), ולכן מבחינתנו זה היה סיור לימודי בעל חשיבות גבוהה. הוא עבר בין הכבאיות ובחן אותן ביסודיות….גולת הכותרת היתה משאית כבאים שמותר לטפס עליה, וגם ללבוש בגדי כבאים וקסדות….
טלטול בעיקר התלהבה מכבאיות הצעצוע שהיו שם בשביל הילדים…
לקינוח עצרנו בתצוגה של "בטיחות בבית", ולמדנו על איך להיזהר בבית (דברים כמו להרחיק מכשירי חשמל ממים, ולהיזהר עם תנורים). כשחזרנו לקראוון - עידו, שהוא בתפקיד הקב"ט המחליף, חיפש ליקויי בטיחות בקראוון….וגם מצא…

אחר הצהריים נסענו לכיוון שמורת McDowell Mountain Regional Park, חצי שעה נסיעה מחוץ לעיר וכבר היינו מוקפים במדבר, קקטוסים והמון פרחים….
התמקמנו בחניון הקראוונים של הפארק. גילינו שיש במקום מסלולים לאופניים, ולשמחת הילדים גילינו אפילו מגרש משחקים לילדים. ולקראת ערב, כמו מטיילים אמיתיים, הדלקנו מדורה וזרקנו לתוכה את ארוחת הערב שלנו להיום - תפוחי אדמה.
ואם כבר מחנאות – עידו ותומר שוב ביקשו לישון היום באוהל, והפעם כבר אי אפשר היה להגיד להם שקר מידי…. הקמנו את האוהל, ושניהם, מצוידים בפנסים וערימת ספרים ומשחקים הלכו לבלות שם את הלילה. בחמש בבוקר הם חזרו בבהלה לקראוון בטענה שיש המון שועלים בחוץ, וששומעים אותם….. (לא ברור מה היה שם באמת, מה שבטוח שלמחרת הם כבר ישנו בקראוון…).
למחרת בילינו את כל היום בשמורה, וניצלנו את היום לפעילות חינוכיות – תרבותיות, וגם לקצת מנוחה של אבא.
4/4
ניצלנו את היום לביקור בגן החיות של פניקס (כאילו שלא ראינו מספיק חיות עד עכשיו…) – פשוט אין לפניקס הרבה מה להציע לנו ואנחנו מחכים פה לאמא עד הערב. כמו כל דבר באמריקה – גם הגן חיות ענק וצריך לצעוד הרבה בין חיה לחיה….הילדים התלהבו כמעט מכל חיה, והתאכזבו שדווקא על הכלובים של הצ’יטה והיגואר היה שלט שאומר "זמנית אין פה חיה"… קצת מצחיק, אבל ראינו שם גם קנגרו אוסטרלי…
כשהגענו לחניה של הגן חיות, נעצר לידנו רכב עם כושי גדול ומראה שבורה בצד הנהג. הבחור (הגדול) שאל אותי אם לא שמעתי שהוא מצפצף לי….האמת ששמענו בדרך מוזיקה כל כך חזק כך שבאמת לא שמעתי כלום, חוץ ממכה קטנה ששאלתי את הילדים מה זה היה והם אמרו שכנראה משהו נפל… מסתבר שאיפשהו בכניסה לעיר אבא כנראה לקח סיבוב לא כל כך טוב ופגע בביואיק היקרה של הכושי הגדול…. החלפנו את פרטי הביטוח והנה הלכו ה- 500$ השתתפות עצמית שלנו….
לקראת ערב, נשארו לנו כמה שעות עד שאמא נוחתת. לא סיפרנו, אבל אמא חוזרת ומביאה לנו את סבתא נירה לביקור חטוף של כמה ימים…. ואנחנו, ילדים רעים, במקום לסדר ולנקות את הקראוון לקראת האורחות הצפויות, בחרנו להעביר את הערב במק דונלד’ס, עם ארוחת בריאות, גלידות, ומשחקי מחשב שפיזרו שם בשביל שנחזור לכאן שוב ושוב ושוב…

עוד באותו הערב קיבלנו את אמא חזרה עם תוספת של סבתא, בתוספת מזוודות מלאות בהפתעות לכל הילדים והגדולים.
למחרת, כדי לא לשרוף יום על נסיעה, העברנו את היום בפיקניק ארוך באחד הפארקים הלאומיים באזור פניקס, ורק אחרי ארוחת ערב, כשהילדים כבר היו חצי ישנים, התחלנו את הנסיעה לכיוון San Diego.
אחרי כמה שעות טובות, או ליתר דיוק ב 03:00 בבוקר עצרנו לחניית חצי-לילה באחד מרחובות San Diego.

6/4 – San Diego
את היום הראשון בעיר הקדשנו לביקור במוזיאון נושאת המטוסים. (ומכיוון שאבא לא קרא את האותיות הקטנות (שוב),שילמנו 12$ לחנייה בשטר של 20$, ובמקום עודף קיבלנו חזרה "טופס זיכוי" – שאם נשלח אותו לכתובת כזו וכזו נקבל את 8$ הדולרים שלנו חזרה בדואר…. תודה. מסודרים פה באמריקה, אבל לפעמים קצת מסורבלים מידי לטעמנו.)
בנושאת המטוסים (שהשתתפה אפילו במלחה"ע השנייה) הילדים רצו (בטירוף) בין דגמי המטוסים השונים שחנו עליה, והכי שמחו כשסבתא קנתה להם מטוסי צעצוע בחנות המזכרות של המוזיאון.
אחרי הביקור התרבותי במוזיאון, נסענו על הגשר הגדול לכיוון הטיילת, לאכול גלידה ולגלות שסאן דיאגו מאוד יפה, ואם היה לנו קצת יותר זמן היינו נשארים כאן עוד כמה ימים.

עוד באותו היום סבתא נירה קנתה לכולנו כרטיס מיוחד המקנה בילוי של שישה ימים ב- Sea World, פארק חיות הפרא של סאן דייגו, 3 ימים ב- Disney, ולקינוח יום אחד ביוניברסל סטודיוס. מה שלא לקחנו בחשבון ששישה ימים כאלה יכולים להיות קצת מתישים מידי. כנראה שאם היינו צריכים להחליט על זה אחרי היום הראשון לא היינו הולכים על משהו אינטנסיבי כל כך…

7/4
התחלנו את "סבב הפארקים" ב Sea World – שזו גם הייתה הסיבה המרכזית שבגללה הגענו לסאן דייגו. ראינו מופעים מדהימים של דולפינים ולווייתנים קופצים, וישבנו בשורות הראשונות בתקווה להירטב (הילדים נורא רצו..). אח"כ הלכנו למופע של אריות ים מאולפים, וגם ראינו הופעה של כלבים, חתולים, ואפילו חזיר אחד (לא ממש מצאנו את קשר בינם לבין Sea World, אבל זה כנראה היה במסגרת הניסיונות שלהם לחדש…) לסיום עלינו (אבא ותומר) על מתקן של סירות – אבוב, ושטנו בתעלה כשמסביבנו עמדו כל מיני אמריקאים מוזרים שהכניסו מטבעות של 25 סנט ל"רובי מים בתשלום" כדי שיוכלו להשפריץ עלינו (ואנחנו חשבנו שצריך להיות גאון אמיתי כדי להרוויח כסף מזה שאנשים אוהבים להשפריץ על מי ששט בסירה…) אחרי שאבא ותומר חזרו רטובים, עידו השתכנע שההפלגה לא מפחידה מידי, וכל הבנים יצאו לשוט ולהירטב שוב.
8/4
המשכנו צפונה לכיוון Wild life animal park של סאן דייגו. מנהל השיווק של המקום כנראה חשב שזה יהיה הרבה יותר נכון לשווק את המקום בתור "פארק חיות הפרא" ולא סתם גן חיות… – מה שכנראה נכון, כי אם היו קוראים למקום גן חיות אנחנו למשל לא היינו באים… בעצם זה היה גן חיות ששידרגו אותו עם רכבת וכמה הופעות נחמדות.
מבחינתנו השיא היה כשביקשו מאחד הילדים בקהל להתנדב באחת ההופעות להוציא נחש מתוך סל - עידו הרים יד, התנדב, ונבחר ! ולדעתנו זה בכלל לא פשוט לעלות על במה מול קהל כשאתה בכלל לא דובר אנגלית… אנחנו כבר תיכננו לתרגם לו בצעקות מהקהל אם הוא לא יבין – אבל הוא הסתדר מצוין, הבין את כל ההוראות, והתקדם בזהירות לסל עם הנחש, עד שקפצה משם בובת-נחש…
מה שעוד נרשם כשיא, לפחות אצל הילדים, הייתה "סחרחרת הסוסים" שאפשר היה להיכנס אליה כמה פעמים שרוצים….

יום לאחר מכן הוגדר כ"יום מנוחה" ממרוץ הפארקים, והוקדש לקניית בגדים. משך כמעט שמונה חודשים אנחנו מטיילים פחות או יותר עם אותם בגדים, והאמת שהם כבר לא ממש נראים טוב. אז השקענו קצת בעצמנו, וחידשו את הגרדרובה עם קצת בגדים ונעליים…

10-12/4 – Disneyland
מסתבר ששלושה ימים בדיסני זה אתגר פיזי לא פשוט… ביומיים הראשונים היינו אמיצים ונשארנו עד אחרי מופע הזיקוקים שנגמר לקראת עשר בלילה, אבל ביום השלישי – אחרון הרגשנו שמספיק לנו וחתכנו לקראוון כבר בחמש בערב.
הרבה תורים יש בדיסני – אמנם כולם עומדים בשמש יפה ובנימוס ואף אחד לא נדחף, אבל בכל זאת עומדים 30-40 דקות בתור לכל מתקן (ויש גם מתקנים שמחכים יותר זמן – מבחינתנו יותר מחצי שעה זה כבר יותר מידי…)
מה שהדהים אותנו בדיסני הייתה ההשקעה העצומה בפרטים הקטנים בכל מתקן – התפאורה, הגודל, המוזיקה (וגם המחיר…), הכל ביחד יוצר חוויה שמבדילה את דיסני משאר פרקי השעשועים הרגילים, מה שמסביר את כמויות האנשים העצומות שמתייצבות בכניסה לפארק כל בוקר… וגם היה יפה לראות את הארגון הלוגיסטי שלהם – לשנע כמויות עצומות של אנשים מהחניה לכניסה לפארק וחזרה במהירות ובסדר שאין אצלנו במזרח התיכון… (אנחנו, מאוד טוב לנו במזרח התיכון, אבל בזה אנחנו קצת מקנאים בהם, באמריקאים…)
תומר, הילד שלא ידע פחד, קיפץ בקלילות בין רכבות ההרים – באור או בחושך בין כוכבים (Space Mountain), עם או בלי מים, הוא פשוט ניסה את כולן, ובסוף תמיד חייך, אמר שבכלל לא היה מפחיד, ושאל אם "אפשר עוד פעם ?". רכבת הרים אחת הוא אפילו עשה לבד….עידו היה קצת יותר זהיר ודאג לברר לפני כל מתקן אם הוא מהיר ואם יש שם חושך…ורק אז החליט לאיזה מתקנים הוא עולה. ורק טלטול ניסתה כל פעם מחדש לשכנע אותנו שהיא כבר מספיק גדולה ויכולה לעלות על המתקנים של הגדולים, ונעלבה כל פעם מחדש כשלא נתנו לה לעלות על רכבות ההרים כי היא נמוכה מידי…

13/4
סגרנו את "סבב הפארקים" בביקור ב Universal Studios, והאמת שאחרי חמישה ימים כבר היה קשה להרשים אותנו בסוגי מתקנים או הופעות, ולמען האמת מהר מאוד נכנסנו לאווירה של "גומרים הולכים". קצת ראינו את "שרק" בארבעה מימדים, ראינו איך מכינים סרטים והאמיצים שבינינו גם עלו על המתקן עם הסירה שנופלת במפל… (נחשו מי..)

ועכשיו, אחרי שקראנו את הפרק הזה שוב, היה נדמה לנו שמי שיקרא יכול בטעות לקבל את הרושם שסבלנו שם. אז בשביל לתקן את הרושם וכדי להיות נאמנים לאמת, אנחנו מבהירים כאן ששורה תחתונה הייתה לנו חוויה מדהימה, וגם גיוון גדול משגרת הטיול אליה אנחנו רגילים.

נשארו לנו עוד יומיים להתארגן, לארוז ולהחזיר את הקראוון לקראת הטיסה להוואי, ואנחנו כולנו שמחים להיפרד מהקראוון למשך שבועיים ולהתפנק קצת בבתי מלון…

אוגדן תוכן ישראלי זעיר (Alpha) זהירות, עבודות באתר » Tags » outdoors