לפני כמה ימים ראיתי עבודה של חבר שלי, המאייר הנפלא מ. ליברמן, וזה גרם לי לחשוב. באלף האחרון נשתמרו בדרכים לא דרכים הרבה מאד כתבי יד יהודים, המכילים כתבים תנ"כיים לצד איורים. מסתבר שזה מותר, לצייר לכתבי קודש. בגדול הסגנונות הם ספרדים (עמוסים ודקורטיביים מאד) או אשכנזים (רגועים, האיור לא מתערבב בטקסט). אחת ההגדות המאוירות החריפות ביותר
היא אשכנזית מגרמניה, הגדת ראשי הציפורים, שיש בה ממש
סממנים ראשוניים של אנטישמיות: היא מתארת את היהודים כציפורים
בעלי כובע אדום, חוטם בולבוסי ומראה מפלצתי. ואז נזכרתי שדודו גבע עשה על זה טייק אוף. הנה קטע מהעבודה של ליברמן: כנראה שהנושא של לוחות מאויירים, הגדה מאויירת וכו' נכנס חזק מאד לגנים של המאיירים היהודים ודודו גבע עשה בדמויות שימוש קומי, כמו שמאיירים יהודים אחרים עושים שימוש במסורת האירופאית גם בקריקטורות ובציורים מסוגים שונים. בקומיקס "שבת שחורה בזומט" מתוך יומן הפקיד (1987), גבע מתאר פראות הזויות ספק קשורות להגדה וספר תלושות לגמרי מן המציאות ביהודים, על ידי כל מיני יצורים ודמויות אשר דומות מאד לאיורים בהגדת ראשי הציפורים (הכובע, המקור).
