שוברי קופות בישראל: “מאמא מיה!” עדיין בראש
» סינמסקופ“מאמא מיה!” Here we go again
שבוע חלש בקופות, ו”מאמא מיה!” ממשיך לשלוט בראש. ועכשיו, בלי סרטים חדשים בעשירייה, ואם הכנסות מתונות, פתאום מתחוור שכמעט כל סרטי הקיץ עשו עסקים לא רעים, ואפילו “קופים בחלל” ו”מסע אל בטן האדמה” נמצאים מרחק קצרצר מקו מאה אלף הכרטיסים. ועם חופשת הקיץ שהסתיימה, רוב הסרטים השבוע סבלו מצניחות משמעותיות במכירות: “קונג פו פנדה” ירד ב-46 אחוזים, “איים אבודים” ירד ב-45 אחוזים, “המומיה 3 ” ירד ב-44 אחוזים.
מכירות הכרטיסים בבתי הקולנוע בארץ, 28.8 עד 2.9
האקלים עוד לא יודע מזה, אבל על פי לוח השנה קיץ 2008 הגיע לסיומו. בתי הקולנוע התרוקנו מסרטים שהקהל הרחב רוצה לראות, הילדים חזרו לבית הספר ובפעם הראשונה מזה חודשיים שאין תורים מול “קונג פו פנדה” בזמן שהשמש זורחת. באמריקה חגגו בסוף השבוע את לייבור דיי, החג שחותם את חופשת הקיץ ומחזיר את כולם לעבודה. מהיום ועד אוקטובר לא יעלה שם ולו סרט אחד שמישהו באמת מצפה ומשתוקק לו. בזכות סרט אחד, “האביר האפל”, קיץ 2008 היה היסטורי ושובר שיאים לא פחות מקיץ 2007, שהיה גם הוא היסטורי ושובר שיאים. אבל בעוד קיץ 2007 שבר את שיאיו עם שלל סרטי המשך, קיץ 2008 שיגשג בעיקר בזכות באטמן. “האביר האפל” חגג את לייבור דיי בחציית רף היסטורי נוסף: הוא עבר את חצי מיליארד הדולר בהכנסות באמריקה בלבד. בסך הכל הסרט השני שעושה את זה אחרי “טיטאניק”. בעולם הוא שועט בנחישות לעבר קו מיליארד הדולר.
שוברי קופות בארץ: “האביר האפל” עדיין בראש
» סינמסקופטבלת שוברי הקופות בישראל: 7-10.8.2008
לאן נעלמו בבת אחת 33 אלף איש? בסוף השבוע שעבר, אחד החזקים של השנה, נרכשו 173,000 כרטיסים לעשרת הסרטים הנצפים ביותר. השבוע: 140,000. שלוש תשובות אפשריות: כולם נסעו לחו”ל; כולם רואים אולימפיאדה; או שזה אפקט ט’ באב, שסגר את בתי הקולנוע להצגות הערב במוצאי שבת. ואולי פשוט, אחרי ש”האביר האפל” ו”קונג פו פנדה” יצאו, אין אף סרט שמריץ את הצופים לאולמות. או גם וגם וגם.
ו”האביר האפל”, עדיין בראש, אבל מתחיל לרדת: הוא רשם ירידה של 42 אחוזים בהשוואה לסוף השבוע שעבר. אבל זו לא הירידה הכי גדולה: “הנקוק” צנח ב-55 אחוזים, ובכך ככל הנראה איבד את סיכוייו להגיע לקו 200,000 הכרטיסים, ו”מסע אל בטן האדמה” נפל ב-43 אחוזים.
אחרי הבכורה בפסטיבל טורונטו, יוקרן “ואלס עם בשיר” בפסטיבל ניו יורק, עדיין אחד הפסטיבלים הכי איכותיים בעולם, ומקום מצוין להשקה אמריקאית. כך מתואר הסרט בפסטיבל:
Israeli filmmaker Ari Folman’s haunting autobiographical memory piece about his experiences as a soldier during the 1982 war in Lebanon are given a hyper-real spin by state-of-the-art animation.
המילה “דוקומנטרי” לא נמצאת שם.
=======
מהפצת “ואלס עם בשיר” מוסרים לי שעד כה נמכרו לסרט 70,000 כרטיסים. ממקור אחר, שלא מחויב ליחסי הציבור של הסרט, אני שומע שהמספר המדויק יותר הוא כ-60,000 כרטיסים (ושוב, אני שואל לגבי כרטיסים ולא לגבי צופים. יכול להיות שאת “בשיר” ראו 70,000 צופים כש-10,000 מהם נכחו בהקרנות סגורות ומכורות, להרצאות, חברות ושאר ימי עיון). בתל אביב, אני שומע, הסרט עדיין מצליח מאוד. בכל מקרה, זו כמות נאה מאוד ומכובדת - לא היסטורית, לא שוברת קופות, לא פנומנלית, אבל בהחלט נאה - לסרט שמופץ בפחות מעשרה עותקים. אני מניח שאחרי פרסי אופיר המספר הזה עוד יזנק.