כבר חודש שאני נגרר עם המחשבות על השורה הזו שאני כותב ממש כעת. רבותיי, תרשו לי להכריז על ההבטחה הגדולה ביותר של שנת 2009. כן, אתם שומעים נכון, השנה האהובה הנוכחית טרם הסתיימה ואני כבר מפנטז כמו ילד חסר ניסיון על השנה האחרונה של העשור. הסיבה לכל הבלגן הפנימי הזה היא האי.פי המהפנט של Crystal Stilts הניו-יורקיים. אם אי-פעם אחליט להרים את מצעד האי.פי'ס האהובים עליי - זה שלהלן ודאי יהיה בפנים. כמה רגיש, כמה שובר וכמה עדין. הערפל המסואב ששזור סביב המלודיות בכל ששת השירים של הברוקלינאים המדוברים, גורם לי לתהות האם עסקינן בעוד להקה שעושה בדיוק את המוזיקה שאני בעצם אמור הייתי לעשות באחד מגלגוליי הקודמים על גגות חיפה: שילוב אולטימטיבי בין איאן קרטיס, Bardo Pond ו-Flying Saucer Attack.