איך קפצה עלי זיקנה!
בהפסקת צהרים אני נח על ספסל במרכז השומם של העיר עם שייק פירות שיותר טוב לא להסתכל כיצד מכינים אותו. מחכה שהשעות יחלפו ויגיע אוטובוס לילה הנוסע את כל הדרך הארוכה לYangoon . מדובר על נסיעה של ארבע עשרה שעות ואם הכבישים דומים לאלה שנסעתי בהם אתמול הנסיעה לא תהיה קלה.
עובר לחדר הכניסה של האכסניה כדי להעביר עוד כמה דקות ארוכות של המתנה, כורסאות פלסטיק, טלוויזיה שלא עובדת ומאוורר תיקרה המנסה להעביר את האוויר החם מצד אחד לצד שני של החדר. אגרטל עם פרחי פלסטיק מוצב על רצפת קרמיקה העשויה כנראה משאריות אריחים שנשארו במפעל.