הפעם, לרגל הבחירות, לראשונה בחיי, אני עושה שופינג פוליטי. אין לי מושג למי אצביע, ואני פשוט לא אוהבת אף אחד.
קמפיין הבחירות הצבאי המשולב של המפלגות של אדוני וגבירת המלחמה עושה לי רע בנשמה; ונמאס לי לעשות את מה שעשיתי מאז גיל 18, שזה לשים פתק בקלפי למרצ ואז לשאול את עצמי במשך ארבע שנים (או פחות) למה בזבזתי את הקול שלי.
שאלת "בעד או נגד המלחמה" מטרידה אותי, אבל היא לא מטרידה אותי כמו השאלה מה יהיה ביום אחרי המלחמה (הנוכחית, כי החיים שלנו כאן הם תמיד בין מלחמות). בחיי היומיום של כולנו. קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, הלכתי לבצפר ושם דקרו אותי. למי אכפת מכל זה כרגע, יש מלחמה?! לי דווקא מאוד אכפת מכל זה. זה אפילו לא "הטווח הארוך", וחצי מהזמן אנחנו שוכחים שעם כל הכבוד למאקרו שמפיל עלינו בעיות גדולות, מה שהורס לנו את היום ואת החיים (בהנחה שזה לא קאסם) הוא המיקרו הסתמי.