בחודשים האחרונים אני מרגישה כאילו האינטרנט לא מאפשר לי לברוח. הפרדוקס הוקם כשאחי עוד היה חולה והיה בעיקר מקום באינטרנט לברוח אליו. כתבתי אז בעילום שם ושמרתי על הפרטיות שלי בקנאות. מאז לא מעט אנשים כבר מכירים אותי, חלק בזכות הבלוג הזה וחלק מבלוגים אחרים שלי. אותם אנשים כבר עוקבים אחרי גם בטוויטר, גם בפרינדפיד, גם בפייסבוק ואולי גם בעוד מקומות שלא ידועים לי. אנשים זרים לי לחלוטין יודעים עליי דברים שצפים פתאום באמצע התכתבות וירטואלית וזה גורם לי לאי נוחות ברמות חדשות.